מלונות תורכיה
היסטוריה של תורכיה
הסולטן עות'מאן הראשון הניח ב-1380 את הבסיס לממלכה חדשה של שבטים טורקמנים, שנקראה על שמו: "האימפריה העות'מאנית". האימפריה האדירה השתרעה על פני שטחים נרחבים סביב הים התיכון ובחצי האי הבלקני במשך 540 שנה, עד 1920. הסולטנים שלטו בה ביד רמה מבירתם, איסטנבול.
במלחמת העולם הראשונה הובסה האימפריה העות'מאנית, שנלחמה כחלק ממעצמות המרכז, ואיבדה את מרבית שטחיה. האימפריה התפרקה, ושטחיה חולקו בין הכוחות המנצחים בחוזה סוור (Treaty of Sèvres). צרפת ובריטניה קיבלו את מרבית השטחים במזרח התיכון, איטליה ויוון קיבלו את מרבית אנטוליה, המדינה העצמאית של ארמניה נוצרה במזרח תורכיה, וסופחה לברית המועצות לאחר פלישת הצבא האדום ב-1920. כן הוקם אזור כורדי אוטונומי, אך ניסיונותיו לקבל עצמאות דוכאו על ידי התורכים.
באותה שנה קמה בתורכיה תנועת התנגדות למשטר הישן ולשושלת הסולטנים, בראשותו של מוסטפה כמאל אתא תורכ. לאחר שתנועת ההתנגדות התורכית כבשה את האזורים היווניים, האיטלקיים, הארמניים והכורדיים, נחתם הסכם חדש, ברית לוזאן, שסיים את כל מעשי האיבה באופן רשמי, והוביל ליצירת הרפובליקה התורכית המודרנית. ב-1922 נפל שלטון המלוכה, ואתא תורכ התמנה לנשיא המדינה החדשה.
אתא תורכ היה מנהיג פרגמטי אשר הוביל רפורמות נרחבות בתורכיה, שהביאו למודרניזציה והפכו את המדינה המוסלמית לרפובליקה חילונית בעלת אוריינטציה מערבית. במדינה הונהגו שינויים רבים הידועים כרפורמות אתאתורכ. הרחוב התורכי שינה את פניו - נשים תורכיות, שהיו רגילות להתהלך בחוצות עטופות ברעלה, הסירו אותן, ואילו הגברים הסירו את התרבוש המסורתי. הכתב הערבי הוחלף בכתב המבוסס על האלפבית הלטיני. אנקרה הוכרזה כבירה התורכית החדשה, והחליפה את איסטנבול שסימלה את שלטון הסולטנים. מוסטפה כמאל הפך לדמות נערצת בקרב חלק ניכר מן הציבור התורכי, שרואה בו את מקימה של תורכיה החדשה, ומכאן כינויו "אתא תורכ" - אבי התורכים.
בראשית ימיה של הרפובליקה התורכית, מפלגתו של אתא תורכ, מפלגת העם הרפובליקנית, הייתה המפלגה היחידה המותרת. בסוף שנות ה-40 הותר קיומן של מפלגות נוספות, וב-1950 אף זכתה בבחירות המפלגה הדמוקרטית האופוזיציונית. ב-1960 צברה מפלגה זו כוח כה רב, עד כי המשטר הדמוקרטי היה בסכנה. הצבא, שהופקד על שמירת החוקה, נטל את המושכות לידיו, והעמיד את מנהיגי המפלגה למשפט באשמה של הפרת החוקה. ב-1961 נערכו בחירות חדשות. השתלטות הצבא על המדינה בנסיבות דומות אירעה גם ב-1970. ב-1980 התרחש משבר פוליטי חדש. תנועות פרו-סובייטיות משמאל, ותנועות איסלאמיות מימין איימו על יציבות השלטון. בתווך ניצבו שתי מפלגות המרכז, שהשוויון בכוחן שיתק את הפרלמנט. הצבא, בראשותו של הגנרל קנאן אוורן, התערב בפעם השלישית. אוורן התפטר מתפקידו בצבא ונשאר לכהן כנשיא המדינה, עד לבחירות שנערכו ב-1983.
|
 |
|
|
