מלונות תורכיה
מפת איסטנבול
איסטנבול
איסטנבול שוכנת לחופי מצר הבוספורוס, רצועת מים המפרידה בין אסיה ואירופה שאורכה כ-30 קילומטר, העיר בנויה משני צידי המצר ומשתרעת גם לאורך ים השיש (ים מרמרה). בכך איסטנבול היא למעשה העיר היחידה בעולם המשתרעת על שתי יבשות. שני גשרים מחברים בין חלקה ה"אסייתי" של העיר לחלקה ה"אירופי" וחוצים את הבוספורוס, הראשון, המכונה "גשר הבוספורוס" או "גשר הבוספורוס הראשון", הגשר השני, "גשר פתיה סולטן מהמט" או "גשר הבוספורוס השני", שוכן כחמישה ק"מ צפונית לראשון.
הצד המערבי והאירופי של העיר בנוי משני צידי קרן הזהב - לשון ים החודרת מהבוספורוס לעומק השטח האירופי. שלושה גשרים חוצים את קרן הזהב, גשר גלאטה (Galata Köprüsü) סמוך למקום מפגשה עם הבוספורוס, גשר אטאטורק (Atatürk Köprüsü) כ-750 מטר ממנו וגשר הליצ' (Haliç Köprüsü) הנושא את הכביש המהיר הפנימי של העיר (Çevre yolu - D100/O-1). מדרום גובלת העיר בים השיש, ומצפון מגיעים שולי פרבריה עד הים השחור. פני השטח גבעיים משני צידי הבוספורוס. העיר גם סמוכה למוקדי רעש אדמה, הפוקד את העיר וסביבותיה אחת לכמה שנים.
עד 1930 נקראה העיר קונסטנטינופוליס או קונסטנטינופול ובזמן העתיק ביזנטיון (או ביזנטיוּם).
ביזנטיון הייתה פוליס ביוון העתיקה. העיר נוסדה על ידי מתיישבים יווניים ממגארה בשנת 667 לפנה"ס, אשר קראו לעיר על שם מלכם ביזס (Βύζας). השם "ביזנטיון" (Byzantion) הינו תרגום ללטינית של השם היווני (Βυζάντιον) - "בי זאן טיאון".
הקיסר הרומאי ספטימיוס סוורוס צר על העיר בשנת 196 לספירה והרסה. מיקומה וחשיבותה האסטרטגית הביאו את הקיסר הרומאי קונסטנטינוס (306 - 337 לספירה) לבנות את העיר מחדש בשנת 330 לספירה. בתחילה קרא לה הקיסר "רומא החדשה" (Nova Roma), אולם בהמשך קרא לעיר על שמו, קונסטנטינופוליס (ביוונית: Κωνσταντινούπολη או Κωνσταντινούπολις, בלאטינית: Konstantinoupolis. תעתיקים מאוחרים של שם זה בעברית: קושטא) - "עירו של קונסטנטין", וקבע אותה כבירתו.
לשיא כוחה הגיעה לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית בשנת 476 לספירה ואילך. בתקופה זו היא הייתה בירת האימפריה הביזנטית בשם קונסטנטינופוליס, ששלטה גם בארץ ישראל ומרכז הנצרות המזרחית, שהתפתחה מאוחר יותר לכנסייה האורתודוקסית. מיקומה האסטרטגי - בין יבשות אירופה ואסיה, היותה בקצה דרך המשי וכן קשרי מסחר ימיים עם אפריקה הפכו את העיר למרכז עולמי של תרבות ומסחר.
תושבי העיר היווניים ביזנטינים קראו לעיר "אי פולי" - "העיר", מאחר והיא נחשבה בעיניהם ובעיני תושבי האימפריה הביזנטית כמרכז העולם, ובשל היותה העיר הגדולה באירופה באותה תקופה. העיר נכבשה במהלך מסע הצלב הרביעי בשנת 1204 ונשדדו אוצרותיה, אולם שוחררה על ידי מיכאל השמיני פלאאולוגוס בשנת 1261.
בשנת 1453 נכבשה העיר על ידי הטורקים העות'מאנים באירוע הנודע ככיבוש קונסטנטינופול, ונהייתה בירת האימפריה (עד לסיום קיומה של האימפריה - ב־1 בנובמבר 1922), בשם איסטנבול או סטנבול. אולם, רק בשנת 1930 שונה שמה באופן רשמי לאיסטנבול, ועד אז היא הייתה ידועה במערב בעיקר בשמה הקודם.
בשנת 1923 הועברה הבירה של טורקיה לאנקרה.
על אף שאיסטנבול כבר איננה בירת טורקיה, היא מהווה ללא ספק את מרכז התרבות, התיירות והמסחר של המדינה, וזאת בשל גודלה, מיקומה ומורשתה.
בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 עברה איסטנבול פיתוח נרחב, אולם הקהילה היוונית הגדולה של העיר קטנה מאוד בשנים אלה בשל מלחמת יוון-טורקיה, שהובילו לבריחת היוונים ליוון. בשנות ה-60 ממשלתו של אדנאן מנדרס פעלה לפתח את המדינה, ונבנו בעיר כבישים רחבים חדשים על מנת לקשרה לערים אחרות. פעולות פיתוח אלה נעשו בלי מחשבה על שימור אתרים היסטוריים בעיר, והובילו להרס של ביניינים רבים.
בשנות ה-70 של המאה העשרים, בשל הגירה נרחבת מאנטוליה ועיור נרחב, גדלה העיר בצורה קיצונית. מצוקת מקומות המגורים הובילה לבניית שיכונים רבים ובבנייה זולה ולא בטוחה מפני רעידות אדמה, וכן צמצום רב של השטחים הירוקים סביב העיר. האתרים ההיסטוריים של איסטנבול (ההיפודרום של קונסטנטיניוס, כנסיית האיה סופיה ומסגד סולימניה) הוכרזו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1985.
|
 |
|
|
